אנטארקטיקה יומן מסע – חלק ג´

ום ראשון 15.12.13 – נוף בראשית

התעוררנו בשבע בבוקר ליום מדהים. ממרפסת החדר נפרש בפנינו נוף מרהיב בעוצמתו ויופיו. הרים מושלגים וקרחוני עד, כאשר קרני השמש מלטפות ומאירות על הקרחונים. הטמפרטורה בחוץ בשעת הבוקר הייתה 6 מעלות. במשך היום טיפסה עד 10 מעלות. האוניה עגנה בין גושי הקרח הגדולים שהחלו להפשיר. הגענו ל- Danco Island האי שבקרבת אנטארקטיקה. גם את האי הזה גילו ומיפו המשלחת הבלגית בסוף המאה ה-19. כאן בנוף הבראשית שנפלא לא רק שקט מדהים אלא קרחונים, גבעות, הרבה מים ופינגווינים. במקום זה מתרבים רבים ממין הגנטו. טיפסנו על ההר הגבוה עם תצפיות נוף מדהימות מכל הכיוונים.

אחר הצהריים האוניה לא הצליחה לפלס דרך בין הקרחונים ועשינו זודיאק קרוז בקרבת האוניה.

יום שני 16.12.12 – קרחונים, ים ולווייתנים

קמנו בשבע בבוקר. השמיים היו כחולים וקרני השמש הכו בחוזקה על השלג והקרחונים. מסביב הכל לבן והקרחונים סנוורו אותנו. הים היה שקט. כנראה שהיום נשבור את שיא הטמפרטורה מאתמול. חייבים לשים היום משחת שיזוף לפני שיורדים לחוף. אתמול השתזפתי חזק בפנים.

לאחר ארוחת הבוקר הרגילה שלנו התארגנו לקראת הירידה לחוף בסירות זודיאק. האוניה עגנה במפרץ Mikkelsen Harbor. המקום הינו מפרץ קטן, שהתגלה על ישי המשלחת השבדית שהגיע לאזור זה בשנים 1901-1904. המפרץ מאוכלס די בצפיפות בבעלי החיים ימיים ביניהם פינגווינים. מושבות פינגווינים גדולים ממין ה-Gantoo למשל מצויים במספרים גדולים יחסית. מסלול השייט בזודיאק היה מלא בסלעים תת ימיים כך ששטנו בזהירות אך מדי פעם עלינו על סלע. 

המקום עצמו היה יפה, עם פינגווינים ואריה ים שנח לו על החוף. שברי קרחונים שהתנתקו היו פזורים בשטח מסביב. קרני השמש האירו והשמיים הכחולים הוסיפו צבע ללובן של הקרחונים. הפינגוונים דגרו על הביצים בקינים העשויים מחלוקי האבן. מדי פעם פינגווין מרים את המקור וקורא בקול גדול לבן הזוג המזהה את קולו. 

פינגווינים מהלכים בשלג.

הצלחתי להסריט קבוצת פינגווינים הולכת בשורה עד לחוף הים מקפצת על הסלעים וכולם נכנסים בקפיצת ראש לים. איזה מראה מרהיב.

הפינגווינים הם עופות הימיים שאיבדו את יכולת התעופה שלהם ובהם כשבעה עשר מינים השייכים למספר סוגים. הם שוחים בעזרת הכנפיים ויכולים לצלול לעומקים. כל מיני הפינגווינים מצויים בחצי הדרומי של כדור הארץ ובאנטארקטיקה.

מבין הפינגווינים הייחודיים לאנטארקטיקה הם הפינגווינים הקיסריים שהוא אנדמי רק לאנטארקטיקה, והוא המין הגבוה מבין כל הפינגווינים. הפינגווין הקיסרי מתרבה בחורף הקשה של אנטארקטיקה. למרבית הפינגווינים לאחר זיווג שתי ביצים ואילו לפינגווין הקיסרי ביצה אחת. הזכר הוא זה הדוגר על הביצה בזמן שהנקבה יוצאת לחפש מזון בתנאי האקלים הקשים.

פינגווינים אחרים כמו ה"גנטו" דוגרים בשיתוף על הביצים. הרבה מהגוזלים וגם מהביצים אינם שורדים לא את החורף הקשה, ולפעמים מתים מרעב או מוצאים את מותם כטרף של בעלי חיים אחרים. חלק ממיני הפינגווינים שומרים על זוגיות במשך כמה עונות.  

צילמתי גם מיני צמחים הגדלים על הסלעים ובתוך המים.

נשארתי אחרון על האי וחזרתי בזודיאק האחרון.

חזרנו לאוניה ואכלנו צהריים. אחר כך הלכתי לחדר הפיקוד של האוניה כאשר הקפטן ניווט את האוניה בין הקרחונים לתחנה הבאה שלנו. הנוף שניגלה לעין היה בלתי נתפש. שמיים  כחולים כמעט ללא עננים, ים "פלטה" שנראה כמו מראה, קרחוני עד שמשתקפים כמו מראה בים, ושברי קרחונים בכל הגדלים והצורות שצפים ובוהקים במים.

הגענו ל – Cierva Cove שנראה לראשונה על ידי המשלחת הבלגית בשנת 1898. אחר הצהריים יצאנו לשייט זודיאקים של שעתיים בין הקרחונים. היה פשוט מדהים. עברנו בין הקרחונים השונים, חלקם קרחוני ענק. קרחון אחד גובהו מעל המים כ 80-90 מטר ומתחת למים עוד כ 300 מטר. קרחון אחר גדול יותר מכמה מגרשי כדורגל. קרחונים בצורות שונות נוצצים בשמש. בים קופצים לידנו מדי פעם פינגווינים. וגם אריות ים. חלק מהקרחונים צבעם תכלת בוהק. 

והסיבה לכך היא שבקרחונים אלו יש מעט מאד אויר שנכלא בקרחון. חלק מהקרחונים מזכירים צורות של בעלי חיים, ודמויות במצבים שונים. בחלק מהחופים ראינו פינגווינים מקוננים וכן כאלה שקפצו למים.

חזרנו מהזודיאק קרוז מלאי חוויות.

אנחנו יושבים בארוחת הערב במקום הקבוע שלנו מול החלון, האוניה מפליגה והנוף הנשקף מהחלון הוא נוף אין סופי של הרים עטופים בלובן נצחי של שלג וקרחונים. מדי פעם רואים קרחונים צפים ועל אחד מהם ראינו קבוצת פינגווינים. השעה 20:00 ואור יום מלא בחוץ. בעוד כשעתיים נוכל לראות את הירח וגם את השמש בו זמנית. פשוט מדהים.

עם סיום ארוחת הערב הודיעו בכריזה של האוניה שלווייתנים שוחים לא רחוק מהאוניה. הצטיידנו במצלמות ומעילים ועלינו לגשר הפיקוד של האוניה. האוניה התקרבה לכיוון שני הלווייתנים – אמא ובן ששחו וקפצו ליד האוניה במשך שעה שלמה. צלמנו בוידאו והצלחנו לתפוס אותם בתמונות מדהימות כאשר הזנב מורם למעלה ונכנס לתוך המים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הצליחו ציידי הלווייתנים שפעלו באזור להכחיד כ-120,000 לווייתנים. היום חל איסור לצוד לווייתנים אך למרות זאת, ישנם עדיין ציידים שמנסים לצוד אותם לטובת הבשר שנחשב לטעים. היום לאחר מאמצים רבים מצליחים להחזיר את הלווייתנים למימי האוקיינוס השקט בחלק הדרומי של כדור הארץ. סיפרו לנו כי מצויים בעולם כ-60,000 פריטים. הלווייתן הכחול הוא ללא ספק אחד הלווייתנים המרשימים ביותר. הלוויתן הכחול הוא הגדול מבין הלווייתנים, אורכו מגיע עד לכ-30 מטרים ומשקלו יכול להגיע ל-170 טון.  

איזה סיום מדהים ליום נפלא.

יום שלישי 17.12.13 – בדרך חזרה

התעוררנו ליום טיול אחרון בשייט לאנטארקטיקה. האוניה שטה ליעד הבא כשברקע משני צידי האונייה שרשרת הרים מכוסים בקרחונים ובתוך הים צפים להם קרחונים קטנים וכן קרחוני ענק. מדי פעם אנו צופים מקרוב בפינגווינים על הקרחונים הצפים. במזג האוויר חל שינוי. פחות שמש ויותר עננים. ישנן רוחות.

האוניה המשיכה בדרכה לתחנת העגינה Brown Bluff כאן מצויים קרחונים וגושי קרח רבים, אלה לעיתים יכולים לחסום את המעבר שבו גם מצויים יונקי ים שונים. בראשית המאה ה-20 הגיע לכאן האדם, בחיפוש אחר גילוי יבשות. קל לראות את המקום המכונהBrown Bluff מצוק גדול ומרשים למעלה מ-700 מטרים, על המצוק והמדרון ניתן לראות בעלי כנף ופינגווינים ובחוף יונקי ים שונים.

ירדנו לחוף בסירות זודיאק הים היה גלי ונשבו רוחות חזקות. גל ים שטף את הזודיאק וקצת נרטבנו. עלינו לחוף במפרץ Brown Bluff רוחות עזות קבלו את פנינו. במקום היו מושבות שלמות של פינגווינים שקוננו ודגרו בקיני האבנים על הביצים. המפרץ היה פתוח והרוחות היו כל כך חזקות כך שגם הפינגווינים שכבו על הביצים ולא ישבו כפי שראינו במקומות אחרים. קבוצות של פינגווינים צעדו לכיוון הים ונאספו על אחד הסלעים מתבוננים במים ומחכים לראשון שיקפוץ למים. הראשון קופץ למים ואחריו בסדר מופתי בלי דחיפות קופצים למים הפינגווינים שנאספו יחד איתו. פינגווינים בודדים נשארו על הסלע מתבוננים בהם. אולי חוששים להיכנס למים אולי קר להם ואולי מתצפתים על חבריהם עד שישובו. הפינגווינים שבמים קופצים במים כמו שחיית פרפר ומתרחקים מהחוף. 

פינגווינים אחרים חוזרים מהרחצה בים ועולים על החוף בקבוצות. מנערים עצמם מהמים וחוזרים לבני הזוג שלהם. וכך מדי פעם צועדים אל החוף שיירות נוספות של פינגווינים מתאספים מחכים לראשון שיקפוץ למים ואחריו בסדר מופתי כמעט כולם.

צילמנו גם את הפינגווינים שדוגרים במסירות אין קץ על הביצים שלהם, כאשר בני הזוג מגיעים ומחליפים אותם בדגירה. ממעל חגות ציפורים המחכות לרגע בו הפינגווינים יחשפו את הגוזלים שלהם ואז הן מנסות לצוד אותם. לפתע צפור נוחתת במהירות הבזק ומצליחה לתפוס במקור שלה גוזל קטן וחוטפת אותו מהאם. הגוזל נעוץ במקורה היא מורידה אותו לארץ נוגסת בו במקורה ובולעת אותו בתוך שניות ספורות. אכן מראה אכזרי, יש לך חשק להתערב להציל את הגוזל, האמא דוגרת חודשים ואחר כך מזינה את הגוזל ומסוככת עליו ואז בתוך שניות של חוסר תשומת לב זה נגמר. אך זהו הטבע.

קצת סטטיסטיקה: רק 30% מהגוזלים ששרדו מצליחים לרדת מהקינים לים, ומתוכם רק 50% שורדים, זאת אומרת שבסך הכל מצליחים לשרוד 15% מהגוזלים.

אחר הצהריים הגענו ליעד האחרון במסלול ההפלגה שלנו Gourdin Island בו ירדנו לסיור חוף. זהו אי הנמצא בקצה האזור הצפוני של חצי האי האנטרקטי. האי התגלה כבר בשנות ה-30 של המאה ה-19 על ידי משלחת המחקר הצרפתית שיצא לאנטארקטיקה. ירדנו בזודיאק ואיתנו הקפטן לסיור בחוף המשגע. הים היה שקט השמיים היו כחולים הרוח לא הייתה חזקה. על החוף חיכו לנו אלפי פינגווינים. חלקם דוגרים חלקם משוטטים והולכים בשלג או על גבי הסלעים. חלק מהפינגווינים מחליקים על גחונם בתוך השלג. מראה מלבב. שיירות של פינגווינים הולכים משטחי הקינון לעבר החוף נאספים שם ואז קופצים למים, ובתוך המים קופצים ושוחים כמו שחיית פרפר. חבורות חבורות. המים כחולים וצלולים ואפשר לראות אותם בתוך המים.

חלקם חוזרים משחייה מנערים את גופם מהמים ועם המקור שלהם מנקים ומסדרים את הפרווה הנוצצת והנקייה שלהם לאחר הרחצה.

יופיו של המקום נובע גם מכך שהשלג שבחלקו קפא מגיע בחלק מהמקומות עד חוף הים, מתחת למשטח ישנו הים ויש גם פתחים שנפערו ורואים את המים. צריך ללכת שם בזהירות במקומות שהמדריכים סימנו כדי שלא יפתח מתחתינו בור ונחליק למים.

על החוף רובץ ונח גם אריה ים.

חלק מהקרחונים הפזורים בתוך המים נוצצים בקרני השמש המלטפים אותם והצבע התכלכל של הקרחונים גם בתוך המים משווה למקום מראה מרהיב.

חזרנו לאוניה בסירות הזודיאק בינות לקרחונים הנוצצים בצבע תכלת כשסביבנו מקפצים הפינגווינים ועליהם ועלינו משקיף ממרחק קצר אריה ים וברקע על החוף מתארגנות קבוצות נוספות של פינגווינים לקפיצה למים ולשחייה.

אכן מראה מרהיב לסיום מופלא של טיול שייחרת בזיכרוננו עוד הרבה זמן.

להלן פרטים מעניינים על השייט שלנו:

6500 קרואסון שוקולד נאפו בהפלגה
9600 ביצים
180 נוסעים היו בשייט שלנו
154 אנשי צוות

והנה כמה אנקדוטות שסיפרו לנו אנשי הצוות על שאלות והמלצות ששמעו במו אוזניהם:

באיזה קומה דק Deck 5?
האוניה מייצרת חשמל לבד או שהיא מחוברת לחוף?
האם הצוות ישן באוניה?
הצעת ייעול של נוסע – להיות עוד יום באנטארקטיקה ולקצר ביום את החזרה במעבר דרייק !!!

לסיכום, אני מרגיש כי נפלה בידי הזכות לראות את אחד מאוצרות הטבע הקסומים ביותר. מסע מרגש מלהיב ולעיתים אף מותח. ללא ספק: חוויה של פעם בחיים. מדובר בשייט שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי עד היום. אני תקווה שאזכה להגיע לכאן בשנית למה שנראה לי ללא ספק: מסע חיי.