שייט לאנטרקטיקה מביאה את המטייל לאחד המקומות המופלאים בעולם שיד האדם כמעט ולא נגעה בו. אחת התופעות המרגשות ביותר במסע לאנטארקטיקה היא צפייה בלווייתנים ובעיקר בלווייתן הכחול שמתחיל להתאושש לאחר שנים שהיה בסכנת הכחדה. הלווייתן הכחול הוא המין הגדול ביותר במשפחת הלווייתנים והיונק הגדול בעולם – הוא אמנם עדיין בסכנת הכחדה אך מצבו משתפר לאחר מאבק של שנים בצייד הלווייתן. הלווייתן עצום בגודלו הוא יכול להגיע לאורך של כ-30 מטרים ושוקל הרבה יותר ממאה טון.
את הלווייתן נהגו לצוד עוד בתקופות קדומות זאת בשל בשרו שנחשב לטוב. מימי הביניים אף ניצוד גם לטובת השומן שלו שהיה במהלך ההיסטוריה יקר ערך ושימש למאור ומאוחר יותר גם בתעשיית הסבון, הקוסמטיקה ואפילו במוצרים כמו מרגרינה. בראשית המאה ה-20 היקף הצייד החל לגדול בהרבה שנות השיא היו שנות ה-40, ושנות ה-60 כאשר בעקבות הצייד בשנים אלו כמעט והלוויתן הגיע להכחדה סופית. בשנת 1904 החלה תעשייה של ממש בחלק הדרומי של כדור הארץ בו מצויים הלווייתנים במספרים גדולים יותר.
בקבוצת האיים של איי ג'ורג'יה הדרומית הוקמה בראשית המאה ה-20 תחנת ציידים ששרידיה נראים עד היום כמו תחנות צייד נוספות באיי שטלנד. תנאים פיזיים ותנאי אקלים קשים לא מנעו מהאדם להגיע למקומות נידחים אלו כדי לצוד את הלוויינים.
במהלך המאה ה-20, כיובל שנים, המשיכה תחנת הציידים לפעול באיי ג'ורג'יה הדרומית. גם היום אלה היוצאים למסעות קרוז באנטרקטיקה יכולים במסלול ארוך יותר להגיע עד לאיי ג'ורג'יה הדרומית ולראות את שרידי המשחתות, הבקתות של הציידים והמפעלים שבהן פעלו ציידים אלה. מכלים גדולים בהם אכסנו את שומן הלווייתנים. אלה משמשים אנדרטה למפעל זה שהיום מרבית העולם והמדינות מנסות למנוע. פעילותם של ציידי הלווייתנים ויונקי הים הייתה הרת אסון לסביבה ולטבע העדין במחוזות אלו. היום אמנות וחוקים לשמירת הסביבה והטבע מנסים למנוע צייד והרס, אם כי, יש לציין שעדיין מצויים ציידים בימים הצדים ואינם נשמעים לחוק.
היום, המטיילים באזורים של חצי האי הדרומי ובעיקר אלה היוצאים לשייט לאנטרקטיקה יכולים בנקל לראות את הלוויתן הכחול ששב לשחות במימי האוקיינוסים. זהו מחזה מדהים, ומקסים שאף אלה שאינם חובבי טבע מושבעים אינם יכולים להיות אדישים לו.